התבוננות

אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך.

לפעמים דווקא הדברים שאנחנו הכי לא מוכנים שייעשו לנו, הם הדברים שאנחנו עושים לאחרים.

למה זה קורה?

אולי כי קל יותר לראות את הצורך שלנו מאשר את הפגיעה שאנחנו עלולים לגרום למישהו אחר.

אולי כי אנחנו יודעים להצדיק את עצמנו כשאנחנו עושים משהו, אבל הרבה פחות מבינים כשעושים לנו אותו.

ואולי כי כשאנחנו פוגשים מולנו אדם סבלני, מכיל וטוב לב, אנחנו מתחילים לקחת את זה כמובן מאליו.

הוא יבין.

היא תסלח.

הוא לא יעשה מזה עניין.

היא תמיד שם.

וככה, בלי לשים לב, טוב לב של אדם אחר יכול להפוך לנוחות עבורנו.

אבל יש הבדל בין לקבל טוב לב לבין לנצל אותו.

יש הבדל בין שמישהו סולח לבין שמותר לחזור שוב ושוב על אותו הדבר.

ויש הבדל בין אדם שמכיל אותנו לבין אדם שאין לו גבולות.

אולי לפני שפועלים, כדאי לעצור לרגע ולשאול:

אם הדבר הזה היה נעשה לי, איך הייתי מרגיש?

אם הייתי נמצא בצד השני, האם הייתי חושב שזה הוגן?

ואם התשובה היא שלא, אולי זו בדיוק הנקודה לעצור.

כי בסופו של דבר, היחס שלנו לאחרים לא צריך להיות תלוי בכמה הם מוכנים לסבול מאיתנו.

טוב לב הוא לא חולשה.

וסבלנות של אדם אחר היא לא רישיון לעבור את הגבול שלו.

אולי אם נשים לב המסע שלנו יהיה הרבה יותר נעים.