אשמה

אשמה.

כמה היא נוכחת…
מול עצמי,
מול אחרים,
מול הבחירות שלי.

היא מתגנבת דרך ציפיות
ממה שחשבתי שיהיה,
ממה שרציתי להיות,
ממה שאני חושבת שאני צריכה לתת.

ולפעמים מגיעה אכזבה,
ולפעמים גם סליחה.

אני עושה את הכי טוב שלי.
ובכל זאת לפעמים טועה.
אבל דווקא שם,
אני לומדת, גדלה, מתקרבת לעצמי.

ובאימהות
האשמה מקבלת עוד מקום.
אולי כי האהבה כל כך גדולה,
והרצון להיות הכי טובה חזק.

ואז עולה בי מחשבה
אולי המקומות שבהם יש אשמה
הם המקומות שבהם אני באמת פוגשת את עצמי.

ואם אני מסכימה להסתכל עליהם ברכות,
בלי לשפוט,
אולי הם לא נגדי
אלא מכוונים אותי.

להיות מדויקת יותר,
קשובה יותר,
אמיתית יותר.

וכשאני בטוב עם עצמי
גם התינוק שלי מרגיש את זה 

וגם מי שרואה אותי באמת💛